החלטה בתיק ע"ע 5158-10-11

המועצה הדתית אילת                                                                      המבקשת

-

אטיה (עטיה) שמואל                                                            המשיב

 בפני: סגן הנשיאה יגאל פליטמן, השופטת רונית רוזנפלד, השופטת לאה גליקסמן

                    נציג עובדים מר אמנון כספי,     נציג מעבידים מר משה מרבך

בשם המבקשת: עו"ד שרון חכמון אלמקייס

בשם המשיבה: עו"ד גיל קפיטולניק

ה ח ל ט ה

השופטת לאה גליקסמן

1.         לפנינו בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית הדין האזורי בבאר שבע- בשבתו באילת מיום 2.8.11 (השופט אילן סופר ונציגי הציבור מר משה אזולאי ומר אלי מזרחי; תע"א 1876-08), בו נקבע כי על המבקשת לשלם למשיב גמול עבודה בשעות נוספות בשבת ובחג בגין תקופת עבודתו אצלה.

הרקע לבקשה

2.         המשיב עבד בשירות המועצה הדתית באילת (להלן- המבקשת) כמשגיח כשרות,   מיום 1.8.1979 עד יום 31.3.11, מועד בו פוטר מעבודתו. המשיב ביצע בימי שבת וחג תורנות בבתי המלון, התארח בבתי המלון יחד עם בני משפחתו על חשבון המלון, אולם לא קיבל מהמעסיקה, המועצה הדתית, כל תמורה כספית ישירה עבור העבודה. להשלמת התמונה נציין כי מעמדו של משגיח כשרות העובד בבית מלון באילת שונה ממעמד משגיחי כשרות בבתי מלון במקומות אחרים בארץ, שם משגיחי הכשרות נחשבים עובדים של בתי המלון. לעומת זאת, משגיח כשרות באילת נחשב עובד המועצה הדתית ומערכת ההתחשבנות מתבצעת בין בתי המלון לבין המועצה הדתית.

3.         בבית הדין האזורי בבאר -שבע בשבתו באילת, התבררה תביעה שהגיש המשיב נגד המבקשת לגמול בגין עבודה בשבת ובחג, בסך של 548,388 ש"ח, ולאחר הפחתת סכום התביעה עקב התיישנות. המבקשת טענה כי  המשיב אינו זכאי לשכר עבור תורנות בשבתות וחגים, מנימוקים אלה: חוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א- 1951 אינו חל על המשיב, שכן תפקידו דורש מידה מיוחדת של אמון אישי וכן לא ניתן לפקח על עבודתו;  המשיב לא הוכיח את הימים והשעות בהם עבד; המשיב קיבל תמורה של מחצית יום חופש על כל שבת או חג בהם עבד. המשיב קיבל 30 שעות נוספות גלובאליות ותוספת השגחה בשיעור 10% וכן שווי אירוח,  אשר כלל גם ארוחות עבור בני משפחתו במלון. כל אלה, מהווים תמורה בעד ביצוע התורנות והוא אינו זכאי לתשלום נוסף.

]

4.         בית הדין האזורי קבע כי חוק שעות עבודה ומנוחה חל על המבקש. בקשר לכך קבע בית הדין, בהסתמך על ההלכה הפסוקה וכלל הראיות שהובאו בפניו, כי אין בתפקידו של המשיב כמשגיח כשרות דרישה מיוחדת של אמון אישי שהיא מעבר לרמה הרגילה הנדרשת מכל בעל תפקיד אחראי בארגון. עוד נטען כי ניתן היה לפקח על עבודתו של המשיב, שכן שעות עבודתו העיקריות היו לפני הארוחות ובמהלכן. אשר למתכונת עבודה קבועה, קבע בית הדין האזורי כי המשיב עבד בכל תורנות 5 שעות אפקטיביות ומצטברות, וזאת מבלי לקחת בחשבון את השעות בהן המשיב לן, התפלל, אכל ושהה עם משפחתו.

5.         בית הדין האזורי דחה את טענת המבקשת כי המשיב קיבל את התמורה בגין עבודתו בשבת ובחג. בקשר לכך קבע בית הדין, בהסתמך על עדותם של נציגי המבקשת, כי אין לראות ב- 30 שעות נוספות גלובאליות אותן מקבלים גם עובדים שאינם עושים תורנות בשבת, משום שכר עבור התורנות; גם חצי יום חופש  בעד כל תורנות אינו יכול להיחשב כתמורה בגין העבודה, שכן הוא בגדר מנוחת פיצוי למי שעבד את כל ימות השבוע ולא נח ביום המנוחה השבועית; אף שווי אירוח בני המשפחה במלון לא יכול לבוא על חשבון השכר העבודה המגיע למשיב. זאת, כיוון שלא הוכח שהמועצה שילמה עבור השהות במלון ועל פי סיכום הדברים בין המועצה הדתית לבין בתי המלון, המלון מחויב לדאוג לחדר למשגיח ולמשפחתו. בהתאם לכך, חייב בית הדין את המבקשת לשלם למשיב בעד התורנויות תמורה בסך של 55,206 ש"ח, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית החל מיום 1.12.08 ועד התשלום בפועל.  תביעת המשיב לפיצוי על אי הפרשות לקופת גמל נדחתה. מאחר שמרבית תביעת המשיב נדחתה, לא נעשה צו להוצאות.

6.        המבקשת הגישה ערעור על פסק הדין לבית דין זה ובמקביל הגיש לבית הדין האזורי בקשה לעיכוב ביצועו. בהחלטה מיום 21.11.11 דחה בית הדין האזורי את הבקשה ומכאן בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין שלפנינו.